קשת המניעים שמאחורי עולם הצלת המזון: בין חמלה, סולידריות וקיימות

תקציר:

הצלת מזון אינה פעילות מונוליטית, אלא ספקטרום של פרקטיקות המונעות מאידיאולוגיות שונות בתכלית החל מצדקה פרגמטית, דרך חינוך סביבתי ועד למחאה פוליטית רדיקלית, חובה רוחנית ובניית קהילות אלטרנטיביות. על רקע ההקשר הגלובלי, שבו כשליש מאספקת המזון העולמית מתבזבז מדי שנה (המצב בישראל חמור יותר ומגיע ל 38%), פעולותיהן של קבוצות שונות אינן רק בגדר מענה חיוני ומבורך לצורך מידי, אלא מהוות תגובה ביקורתית ישירה לכישלונותיה של מערכת המזון התעשייתית. במאמר זה נצלול (לא, לא dumpster diving..) בעיקר למוטיבציה והכח המניע העומד בבסיס הגישות המרכזיות למשל  כישלונה של מדיניות הרווחה, ביקורת על העדפות הממשל בהקצאת המשאבים וטיפול בעוני, עליית המודעות למשבר האקלים והיעדר מדיניות לאומית מספקת. נראה כיצד המעשה הפשוט של הצלת מזון יכול להפוך לכלי רב עוצמה לביטוי אידיאולוגי ולבניית עתיד חברתי טוב יותר. ניגע בליבם של הגישות השונות, התועלות והמניעים האידיאולוגיים השונים,  ונטען לסיום כי למרות המתח הקיים לעיתים בין הגישה הפרגמטית של ארגוני צדקה המפחיתים רעב לבין הגישות הרדיקליות יותר הרואות בהצלת מזון ככלי לשינוי מערכתי וחברתי רחב יותר, אין אמת נכונה אחת וכל אדם הלוקח חלק בהצלת מזון יוצר מציאות טובה יותר ושותף למילוני הצלות שמזינות קהילות רבות, אנשים, נשים ומיליוני ילדים מידי יום בעולם כולו החל מהארגון הגדול בעולם, דרך הארגון המוביל בארה"ב , הארגון הלאומי של ישראל ועמותה סיוע והצלת מזון אהובה ומוכרת בישראל כל אלו יוזכרו בדוגמאות במאמר זה וישובצו במקטע הרלוונטי בהתאם לאידיאולוגיה שלהם.

הגישה האוניברסליסטית – לא רק לנזקקים, הצלת מזון לכלל הקהילה.

גישה זו אינה רואה את הבעיה כמחסור אצל קבוצה מסויימת באוכלוסייה אלא כבזבוז מערכתי שגורר השלכות חמורות לכלל האוכלוסייה – יותר מידי אוכל נזרק, מה שגורם נזק סביבתי, כלכלי וחברתי לכולם, ולכן הפתרון אינו מכוון רק לנזקקים, אלא לכלל החברה. היא שואפת להסיר את הסטיגמה השלילית והבושה סביב איסוף מזון מוצל בחינם משל שייך הוא בלעדית לנזקקים, ולהפוך אותה לבחירה חכמה, בת-קיימא ומשתלמת כלכלית עבור כל אדם. לא עוד "אתה נזקק ולכן אתה ניזון מאוכל שהוצל" אלא "אתה צרכן חכם / אכפתי לסביבה / חלק מהקהילה, ולכן את צורך מזון מוצל" הפיכת הפעולה של צריכת מזון מוצל ממעשה של נזקקות לבחירה מודעת, ערכית, חיובית ומקובלת חברתית. דוגמא מישראל לגישה הזו היא עמותת "רובין פוד" הנפלאה שבין הייתר משתמשת במזון שניצל ככלי לפעילויות "קולינריות, חינוכיות וחווייתיות", כגון סדנאות בישול, אירועי קייטרינג וארוחות קהילתיות, כל אלו הופכים את רעיון ההצלה והשימוש במזון מוצל כחיובי, מהנה וראוי לכולם.

הגישה האידיאולוגית – תנועות חברתיות וקהילות אלטרנטיביות.

אוכל במקום פצצות (Food Not Bombs) -תנועה אנרכיסטית שמשתמשת בהצלת מזון ככלי פוליטי בכדי להעביר מסר. השם שלה – Food Not Bombs מבקר את ההיגיון וסדרי העדיפויות הממשלתיים שמממנים בתקציבי עתק יצור נשק (פצצות) על חשבון רווחה חברתית (אוכל). התנועה מחלקת מזון צמחוני שהוצל במרחב הציבורי מגישה חומרים להסברה שמבקרות את הממשלה ויוצרת מעיין 'אזור אוטונומי זמני' שבו ההיגיון הקפיטליסטי וחוקי השוק מוחלפים בעזרה הדדית וקהילה. השימוש והערך הרב שהם מפיקים באותם אזורים מעודפי מזון מוכיח את טענתם שהרעב נובע מבזבוז מערכתי ולא ממחסור במזון.  התנועה פועלת כבר מעל ל30 שנה (החל מסוף שנות ה80) ומבצעת כיום פעילויות במעל 1000 ערים ברחבי העולם בהם היא מחלקת אוכל טבעוני וצמחוני בחינם לכל אדם, ללא הבדל מעמד, מצב או התמכרות. ביטוי מעשי לתפיסה ש"מזון הוא זכות, לא פריבילגיה" תוך מתיחת ביקורת נגד מלחמות, חמדנות קפיטליסטית, ובזבוז מזון. פעולת חלוקת המזון מספקת לפעילים תחושת משמעות ויעילות פוליטית, ומחזקת את זהותם כחלק מקהילת התנגדות.

פריגניזם (Freeganism) – פילוסופיה רדיקלית שתומכת באורח חיים אינדיבידואלי המתרכז בהימנעות כמעט מוחלטת מרכישת מוצרים, כבחירה מכוונת ולא כמעשה של הכרח. מניעת צרכנות משמשת כחרם על המערכת הקפיטליסטית מתוך תפיסה שהמערכת כולה היא הגורם לניצול, לאי השוויון וההרס הסביבתי.  זוהי בחירה פוליטית מכוונת, ולא מעשה הנובע מעוני. הפריגנים חושפים את היקפי הבזבוז העצומים של המערכת ומשתמשים בפסולת שהיא עצמה יצרה ככלי לביקורת נגדה. הם בין הייתר אוספים מזון שנזרק למשל באמצעות צלילת פחים לפעמים באופן פרטי, לפעמים בקבוצות ווצאפ ופייסבוק כדוגמת "יש לנו אוכל" המושתת על טהרת הפריגניזם. הקווים המנחים את המצילים לפי אידאולוגיה זו הם סגנון חיים של "חיים בחינם" וצמצום השתתפות בכלכלה המסורתית, לאו דווקא לפי עקרונות קולקטיביים מאורגנים כדוגמת ארגון "אוכל במקום פצצות" אותו הזכרנו בפסקה קודמת, אלא באופן אינדיבידואלי וחופשי. הם מדגישים בעיקר את היבט החירות האישית, סגנון חיים של מינימום צרכנות והימנעות מקנייה ככל האפשר – לא רק מזון, אלא גם בגדים, כלי בית, רהיטים ועוד. חשוב להדגיש כי עבור הפריגנים, השימוש בפסולת הוא העיקרון והפעולה החשובה כשלעצמה. הם מתנגדים באופן פעיל למודלים המבוססים על תרומות כספיות, מכיוון שהם רואים בכך השתתפות באותה מערכת כלכלית שהם מבקרים.

סולידריות, קהילה וקיימות

גישה זו מושתתת על אידיאולוגיה של עזרה הדדית הנבדלת מצדקה. בעוד שצדקה פועלת במודל היררכי של "תורם-נתמך", עזרה הדדית מבוססת על סולידריות אופקית "אדם לאדם". גישה זו רואה במזון זכות יסוד, לא פריבילגיה, ושואפת לבטל לחלוטין את הסטיגמה הכרוכה בקבלת סיוע. דוגמא נפלאה לכך הם עשרות המקררים הקהילתיים המוצבים בערים שונות בישראל (וברחבי העולם) בהם כל אחד יכול להשאיר בהם מזון – עודפים מהבית, תרומות מעסקים, הצלות מצלילות פחים וכדו', וכל אחד יכול לקחת מהם מזון ללא צורך ברישום, הוכחת זכאות או הגבלה כלשהי. על בסיס העיקרון "קח מה שאתה צריך, השאר מה שאתה יכול". המודל מבוסס על סולידריות אופקית -"שכן לשכן" ולא על יחסי כוח היררכיים – "תורם לנזקק", ומטרתו לבטל סטיגמה ולקדם אחריות משותפת. בבריטניה, רשת  Hubbub מנהלת מעל 700 מקררים קהילתיים, כשבשנת 2024 לבדה הצילו מעל 10,000 טון של מזון (שווה ערך לכ-24 מיליון ארוחות) הערכה היא כי כלל המקררים שימשו קרוב ל-800,000 איש. מקררים קהילתיים לעיתים הופכים להיות מנקודות חלוקת מזון למרכזים חברתיים. הם מחזקים קשרים קהילתיים, מפחיתים בידוד חברתי ומעודדים שיח על בזבוז מזון וקיימות. תהליך שניתן לראות כיצד הוא מקבל ביטוי בין הייתר בקבוצות ווצאפ של מקררים קהילתיים מסויימים. מעבר ליוזמות מאורגנות אלו, רוח העזרה ההדדית באה לידי ביטוי מדי יום באלפי פעולות קטנות של אנשים פרטיים. קבוצות וואטסאפ ופייסבוק הפכו לזירה שוקקת של שיתוף מזון, שבה שכנים מציעים עודפים מהבישול לסוף השבוע או מגוון מאכלים בעת שינוי תזונה, טיסה לחו"ל, שינוי טעמים וכדו', הכל מתוך רצון פשוט לעזור ולמנוע בזבוז, ללא כל שיוך אידיאולוגי מוגדר.

גישת הצדקה והרווחה הקהילתית

האידיאולוגיה המרכזית של המצילים שמונעים מגישה זו נטועה בעקרונות של רווחה חברתית, צדקה וחמלה, זוהי גישה שעושים בה שימוש בעיקר בארגוני סיוע עמותות שמחלקות מזון לנזקקים. הן רואות את העולם דרך עדשה פרגמטית: יש עודפי מזון במקום אחד, ויש אנשים רעבים במקום אחר, אם נגשר לגשר על הפער בין עודפי מזון לרעב. נפתור את שתי הבעיות. האידיאולוגיה המרכזית של המצילים שמונעים מגישה זו נטועה בעקרונות של רווחה חברתית, צדקה וחמלה. מטרתם המוצהרת היא להקל על רעב וחוסר ביטחון תזונתי באמצעות הפניית עודפי מזון אכילים לאוכלוסיות מוחלשות. המודל מציג היגיון של יעילות כלכלית: במקום להשקיע משאבים חדשים בייצור מזון עבור נזקקים, יעיל וחסכוני יותר לנצל עודפים קיימים.  סקר שבדק את המניעים בקרב מתנדבים בארגוני הצלת מזון בארה"ב מצא כי 70% מהם מונעים בעיקר מהרצון לעזור לאחרים ותחושת הסיפוק האישי שהם חווים מהפחתת רעב. דוגמה בולטת לכך היא מתנדבי ארגון ההצלה והסיוע הענק Feeding America  בארה"ב, שמציל כ 1.85 מיליארד ק"ג מזון בשנה ומחלק אותו למיליוני נזקקים (זהו הארגון הגדול ביותר בארה"ב להצלת מזון). הארגון מדגיש כי פעילותו מפחיתה רעב תוך שמירה על כבוד הנמענים, והמניע המרכזי שלו הוא חברתי טהור. בניגוד לתנועות רדיקליות יותר, ארגוני צדקה אינם מסתמכים רק על הצלת מזון, אלא משלבים זאת עם קבלת תרומות כספיות ורכישת מזון, במטרה להבטיח אספקה יציבה לנזקקים. בישראל, עמותת קרן פדנטים (ספייר) משלבת את גישת הצדקה הפרגמטית של הצלת מזון וסיוע למיגור המחסור במזון, אך ערה למגוון הגישות ומאפשרת לתורמי המזון להכווין את הדרך ולהגשים את העדפותיהם. העמותה משמשת בין הייתר למצילי מזון כפלטפורמה לסיוע הוליסטי ככל והם חפצים בכך, כל זאת לצד מוסרים ומצילים שמונעים מאידיאולוגיות מגוונות ומוסרים באופן מבורך ובחפץ לב לכלל הציבור. אנו עובדים בשותפות ישירה עם גופי רווחה ורשויות מקומיות ולעיתים פותרים בעיות של מחסור ומצוקה באמצעות מזון מוצלוזאת כדי להעניק תמיכה מיידית לילדים במצוקה, ניצולי שואה, דרי רחוב בתהליכי שיקום, אמהות חד-הוריות ומתמודדי נפש. בכך, אנו מיישמים אידיאולוגיה שבה הצלת משאבים (קיימות) הופכת ישירות לדלק עבור סולידריות חברתית.

ההשפעה על הנפש

יש גישות נוספות ומעניינות כמו האידיאולוגיה של הארגון הענק הסיוע הענק בעולם – "מזון לחיים" (Food for Life) המזוהה עם ISKCON ה'רא קרישנה' ואחראי בין הייתר לתכניות הזנה לילדים נזקקים,  בהודו לבדה הם מספקים ארוחות חינם מדי יום ללמעלה ממיליון ילדי בית ספר עניים, במסגרת מיזם ארוחת צהריים (Midday Meal) הארגון מאמין כי מזון הוא אמצעי לטרנספורמציה רוחנית, התודעה של האדם שמכין את האוכל נחשבת כמשפיעה על האוכל עצמו. ובהתאמה על האדם שניזון מאותו אוכל. יש השלכות על הפעולות שנעשו כדי להשיג, לבשל ולהכין את הארוחה שלנו. הם מגיעים לאזורים מוכי מלחמה, רעידות אדמה ואסונות טבע כדי לספק ארוחות חמות לנזקקים.  המטרה שלהם היא לא רק להאכיל את הרעבים ומוכי הגורל ברחבי העולם, אלא גם להזין את הנשמה ולכן יש להקפיד על טוהר ותהליך ההכנה כולו של המזון, ופה זה הופך למעניין – ישנן עדויות לשימוש של הארגון בעודפי מזון ממשלתיים, מה שמרמז כי כוחה המטהר של התודעה ותהליך ההכנה נחשב חזק מספיק כדי לקדש גם מזון שהוצל.

סוף דבר:

כפי שראינו, עולם הצלת המזון מורכב מגוונים רבים. מהצדקה הפרגמטית של עמותות הפועלות לחלוקת מזון לנזקקים, דרך המחאה הפוליטית של תנועות שונות ועד לסולידריות הקהילתית של המקררים השכונתיים – כל גישה מונעת מאידיאולוגי משלה. לא נוכל לסיים את המאמר מבלי לציין כי קיים לעיתים מתח בין הגישה הפרגמטית של ארגוני צדקה המפחיתים רעב לבין הגישות הרדיקליות יותר הרואות בהצלת מזון ככלי לשינוי מערכתי וחברתי רחב יותר. אך תשומת לב כי עולם הצלת מזון יכול להרוויח משניהם גם מארגוני הצדקה המצילים מזון כדי לענות על צרכים מיידיים, וגם מהביקורת של התנועות הרדיקליות שתכליתן להביא לשינוי מערכתי. יש לזכור כי בבסיס כל האידיאולוגיות שהזכרנו עומדת אמת אחת, פשוטה ורבת עוצמה: מזון הוא משאב יקר מכדי לבזבז, ואנשים הם יקרים מכדי שלא יהנו מאותו מזון שהוכן בעמל רב באמצעות שימוש במשאבים יקרי ערך.

על רקע הפעילות הענפה של החברה האזרחית, בולט בהיעדרו תפקידה של הממשלה. בעוד שבמדינות כמו צרפת נחקקו חוקים המחייבים סופרמרקטים לתרום עודפי מזון, בישראל התחום עדיין פרוץ וחסר מדיניות לאומית סדורה (החוק שנחקק לאחרונה מבורך אך עדיין לא מספק – נדון עליו בהרחבה בהמשך). מחקרים מצביעים על כך שחקיקה תומכת, תמריצים כלכליים והסרת חסמים בירוקרטיים יכולים להגדיל באופן דרמטי את היקף המזון המוצל ולהפוך את ההצלה ממשימה של עמותות בודדות לאסטרטגיה לאומית. מבקרים מצביעים על תאגידי המזון הגדולים ומאשימים את חלקם במאבק בחקיקה שתחייב אותם לצמצם את ייצור הפסולת מלכתחילה דבר שנתפס לעיתים כצביעות מאחר וחלקם מתאפרים בעמידה ביעדי קיימות ומסירות מזון בשיתוף גופים מוכרים. הם הכן תורמים עודפים ונהנים מהתדמית החיובית, אך ביד השנייה מאיטים את השינוי ומקשים על אכיפת פתרונות של ממש. בעוד שעסקים קטנים רבים כמו מאפיות שכונתיות, מסעדות וירקנים  משתפים פעולה ברצון עם יוזמות הצלה מתוך תחושת אחריות קהילתית ורובם עושים זאת בסתר.

יש אנשים נפלאים ואכפתיים בעולם ההצלות – כל אדם, כל עסק, כל בעל דעה בממשל וכל קבוצה הפועלים למען הצלת מזון הם סוכני שינוי חיוניים, בין אם הם מונעים מחמלה, מצפון סביבתי, אמונה רוחנית או תחושת צדק חברתי. המאמר הזה מראה שאין דרך אחת נכונה לפעול, וכל אחד יכול למצוא את מקומו. ניתן לדמות את מכלול הפעילויות הללו לרשת ביטחון הנפרשת מתחת למערכת המזון שלנו. כל יוזמה, מהעמותה הגדולה ועד לאדם הפרטי שחולק אוכל בקבוצת הווטסאפ, היא עוד חוט ברשת הזו, שתופס מזון מצוין ומונע ממנו ליפול לפח. השאיפה המשותפת לכולם היא לעבות את הרשת הזו, לחזק את החוטים ולצמצם את החורים, עד ששום מזון טוב לא ילך לאיבוד. בסופו של דבר, לא משנה מה הסיבה, עצם הפעולה היא החשובה. כל ארוחה שניצלת היא ניצחון קטן בדרך לעתיד שבו מערכת המזון שלנו תהיה צודקת, מקיימת ואנושית יותר.

רוצים להצטרף למהפכת הצלת המזון? התייעצו איתנו, נשמח להדריך, ללוות, לסייע ובמידת הרצון לצרף אתכם למעגל המתנדבים שלנו. 
רוצים לתרום לפעילות ההצלה והסיוע? בקרו עכשיו בעמוד התרומות שלנו. תודה!