המבורגר, ציפורניים ואיפור: איך מזהים עוקץ בבקשת עזרה?

במאמר זה נספק תשובות לשאלה איך מזהים עוקץ בבקשת עזרה, בהסתמך על מחקרים, וניתן סימנים לזיהוי של פוסטים עם בקשות לעזרה שבהם ישנה סבירות גבוהה כי מדובר בעוקץ, ומנגד גם בקשות שמכילות סימנים טובים, בשלב הפוסט, ההתכתבות בפרטי והמפגש עצמו. נשלב חלק מתגובות חברי ספייר ככל שהן עולות בקנה אחד עם ממצאי המחקרים, ואפילו נציע פתרון ישים במצבי אי ודאות.

הרקע לכתבה: פוסט בקבוצת הפייסבוק ספייר, קהילה של יותר מ-50 אלף חברים. אישה ביקשה בו שמישהו יזמין לה שלוש ארוחות ממקדונלדס, והיא תחזיר את הכסף בהעברה בנקאית. היא כתבה שהיא רעבה, חלשה, לא מסוגלת לקום מהמיטה ועצבנית כל הזמן. הפוסט עורר עניין ועשרות הגיבו. חלקם הגיבו "זה עוקץ" ו"למה מקדונלדס? זה מותרות".

מרבית התגובות נראו אחרת, החל מהצעות סיוע חלופיות ועד לתמיכה של ממש. למשל חברת קבוצה כתבה "תבואי אליי, תקבלי קוסקוס, קציצות עוף ואורז בלי תשלום". שחר רות נחום הציעה להקפיץ לה לשון וקציצות שנשארו מהחג. ירון אבדה כתב "מוזמנת לארוחות בשמחה אצלנו". רונית מור שיתפה איפה בעיר מחלקים ירקות ופירות בחינם. לינוי יצחקוב רשמה: "...נגע לליבי שכתבת שנמאס לך מהכול. מחזקת אותך ומבינה אותך, לפעמים לאכול משהו שאנחנו אוהבים משפר את ההרגשה. אני אשמח לעזור לך עם זה, תרשמי לי את הפרטים למשלוח ואני מזמינה לך את זה מהוולט שלי באהבה..."

בעקבות אותו פוסט, פתחנו דיון של ממש בקבוצה ושאלנו את החברים מה דעתם, ובמקביל יצאנו לחקור מגוון תרחישים שנוגעים בלב הסוגיה שגורמת לגולשים רבים לאמוציות של ממש, ולפניכם התשובות:

האם בקשה למזון מהיר מעידה שאין רעב אמיתי?

מחקר על כ-8,000 איש בארה"ב מצא ש-80% מהעשירון העני אכלו מזון מהיר בתקופת המדידה, לעומת 75% מהעשירון העשיר (Zagorsky ו-Smith, Economics and Human Biology, 2017). מזון מהיר אינו מותרות של עשירים.

מחקר שפורסם ב-Psychological Science ב-2011 מצא שמזון מנחם מעורר תחושת קשר ושייכות ומקל על בדידות (Troisi ו-Gabriel). ומי שלא מסוגלת לקום מהמיטה לא תבשל מצרכים. ארוחה מוכנה עד הדלת היא במצב כזה בחירה סבירה. יש לציין שניסיון שכפול משנת 2015, בשלושה מדגמים מארה"ב, הולנד וסינגפור, לא אישר את האפקט באופן כללי (Ong ואחרים, Frontiers in Psychology). לכן אי אפשר לקבוע שמזון מנחם אכן מקל על בדידות. עם זאת, הרצון במזון מנחם בזמן מצוקה קיים.

נעמה כהן מספייר כתבה את זה בדיון עוד לפני שבדקנו: "לפעמים אנשים במצוקה מבקשים דווקא מזון מהיר. זה מעניק להם תחושה של נחמה, פינוק זמני". ותום עמית הפטר הוסיף: "יש אנשים שאוכלים דברים מאוד ספציפיים מכל מיני סיבות".

למה אנחנו שופטים עניים בחומרה יתרה?

ב-11 ניסויים עם כ-4,000 משתתפים נמצא שרכישות זהות נשפטות כפחות לגיטימיות כשאדם עני קונה אותן. באחד הניסויים כך נשפטו 19 מתוך 20 מוצרים יומיומיים (Hagerty ו-Barasz, PNAS, 2020). המשתתפים פשוט הניחו שעני "צריך פחות". אוריה בורוכוב כתבה בדיון על הצד השני של זה: אדם שאין לו מספיק כבר נבוך מכך שהגיע למצב שבו הוא מבקש עזרה מזרים.

ומה קורה כשנותנים לאנשים מעוטי יכולת כסף, העברה בביט וכדו'?

סקירה של הבנק העולמי על 19 מחקרים מכמה יבשות מצאה שמתן כסף לעניים בתוכניות סיוע, שבהן המקבלים אומתו מראש כנזקקים (כלומר, לא בקשות אנונימיות שאיננו בטוחים בזהות המבקש), כמעט אף פעם לא הגדיל את ההוצאה על אלכוהול וטבק (Evans ו-Popova). כלומר מתן כסף לאדם עני, סביר כי ישמש לאוכל, ביגוד ומחייה (המסקנה היא השערה שלנו ואינה חלק מהמחקר).

ומה עם אישה שמגיעה לאסוף עזרה כשהיא עם ציפורניים מטופחות ואיפור?

מחקרים על 'אפקט השפתון' מצאו שמחסור ודאגה כלכלית יכולים דווקא להגביר את הרצון להשקיע במראה החיצוני (Netchaeva ו-Rees, Psychological Science, 2016). ובתקופות של מיתון נשים מוציאות יותר על טיפוח, לא פחות (Hill ואחרים, Journal of Personality and Social Psychology, 2012). מחקר של אוניברסיטת קליפורניה באירווין מצא שהשכר הגבוה יותר של נשים שנחשבות מושכות נובע בעיקר מטיפוח ולא ממראה טבעי. ייתכן שלכן נשים רבות רואות בטיפוח השקעה שעשויה לעזור להן למצוא עבודה ולהשתכר יותר (Wong ו-Penner, 2016).

טיפול ציפורניים לא מכסה שכר דירה, והוויתור עליו לא יפתור חוב. מראה חיצוני של אישה שמבקשת עזרה לא מספר כמה כסף יש לה, או כמה אוכל יש לה ולילדיה במקרר היום. מ' מספייר כתב: "אדם שאוכל המבורגר מנחם, או אישה שעושה ציפורניים כדי להרגיש טוב, זה לא סימן שהם במצב טוב, לא כלכלית, לא נפשית ולא משום בחינה אחרת".

למה מבקשי עזרה לפעמים מתבטאים בכעס ואולי אפילו שוכחים להודות?

בניסוי הרעב של מינסוטה (1944-1945) מתנדבים בריאים שקיבלו תזונה מצומצמת פיתחו דיכאון, עצבנות, קושי בריכוז וסגירות חברתית. מחקר מאוניברסיטת צפון קרוליינה (2018) מצא שרעב מוביל לשיפוט שלילי יותר, בעיקר בסביבה שלילית, ושאנשים רעבים שופטים אחרים בחומרה רבה יותר כשהם לא מודעים להשפעת הרעב עליהם. רעב וחסך תזונתי יכולים לתרום לעצבנות, למצב רוח שלילי ולקושי בריכוז.

מטא-אנליזה של 19 מחקרים (Public Health Nutrition, 2020) מצאה קשר משמעותי בין אי־ביטחון תזונתי לבין דיכאון. ובישראל, לפי הביטוח הלאומי, ב-2024 חיו כ-2.784 מיליון נפשות, כמיליון מהן ילדים, באי ביטחון תזונתי.

אז מתי כן להיזהר מעוקץ?

מתי כדאי לחשוד כי מדובר בעוקץ?

אנו ממליצים להסתמך על סימני העוקץ שמפרטת רשות הסחר האמריקאית (FTC). לפיהם יש להיזהר כשיש לחץ או התעקשות על דרך מסוימת לקבל את הסיוע, למשל: אני יכולה לקבל רק בביט, אפשר להעביר לי רק למספר של מישהו אחר, אני צריכה רק כרטיסים מסוג מסוים, אני חייבת את זה עכשיו. סימן חזק שייתכן שמדובר בעוקץ הוא שילוב לוחץ של דרישה לעזרה כספית מיידית יחד עם התחמקות והימנעות ממתן תשובות.

האם בקשות למותרות כמו המבורגר חשודות, ומהם סימני העוקץ?

סימני העוקץ אינם קשורים לטעם האינדיבידואלי של המבקש, למשל אם אישה מבקשת המבורגר, או גלידה לילדים כפי שביקש אדם בעבר בספייר, או במראה של המבקשת. למשל, שאלה אותנו מתנדבת יקרה (ז"ל) מבאר שבע במסגרת מיזם "משפחה מאמצת" האם העובדה כי האישה באה לאסוף את האוכל כשהיא מאופרת ולבושה יפה הנה סימן לא טוב. עוד טרם התעמקנו במחקר, סברנו כי אין בכך כדי להעיד על מצבה, כך מניסיוננו, והבענו את דעתנו בצירוף הצעה לבדוק ולאמת את המקרה בצורה מכבדת ודיסקרטית.

אנחנו נוסיף את מה שברור כבר להרבה מאלו שנמצאים תקופה ארוכה בעולם הסיוע בכלל וברשתות בפרט: מי שטוען שאין לו אוכל, מסרב לאוכל שאפשר להעביר אליו עד הבית ומתעקש ספציפית על כסף או שובר: זה סימן מובהק לכך שכדאי לבדוק יותר טרם העזרה. דבר נוסף: אם בהגעה או בהתכתבות מתחילות בקשות נוספות, כמו כסף לחובות, אין בכך לבד משום הוכחה כי האדם לא זקוק לעזרה, אבל גם שם כדאי לעצור ולבדוק, מאחר שייתכן כי בקשת האוכל שימשה אך ורק ככסות לבקשות אחרות, והדבר ודאי אינו מוסרי ומעורר חשד. אנו מציעים את העזרה שלנו בייעוץ וביצוע אימות ככל שתרגישו בכך צורך.

סימנים טובים בבקשות לעזרה מהניסיון שלנו

1. פוסט שקוף שמתאר מהיכן האדם יכול לאסוף. בניגוד לפוסט כללי שבו ישנה בקשה לעזרה באוכל ללא ציון עיר.
2. אדם שמוכן לאסוף גם עודפי אוכל ולא מתעקש על רכישה. אין כאן ביקורת על מי שמבקש שיקנו לו אוכל. יש פה רק אמירה שלנו כי התמקדות באוכל, כולל עודפים, היא דגל ירוק, וההמלצה שלנו היא לסייע.

אם נתקלתם בבקשה חשודה, פנו אלינו. אנחנו מכירים חברים רבים מקהילת ספייר ויודעים את מצבם, ואת מי שאיננו מכירים נבדוק על פי אישור הצדדים ברגישות, בכבוד ובדיסקרטיות.

מה המסורת היהודית אומרת?

הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ז, ו) פוסק: מי שאומר "רעב אני, האכילוני", לא בודקים אחריו שמא רמאי הוא, אלא מאכילים אותו מיד. על בגדים, לעומת זאת, הרמב"ם קובע שכן בודקים אם הבקשה אמיתית. על אוכל הוא נחרץ: לא בודקים. ובאותו פרק (ז, ג): נותנים לעני "די מחסורו", לפי מה שחסר לו עצמו, גם אם אדם מבקש מאכל שבעיני אחרים נראה כמו מותרות. העיקרון הוא שהצורך נבחן גם ביחס לאדם עצמו, ולא רק לפי מה שהנותן מחשיב כהכרחי.

עד כמה העיקרון הזה מרחיק לכת? הרמב"ם נותן דוגמה: אדם שירד מנכסיו והיה רגיל לרכוב על סוס, משלימים לו גם את זה, לפי מה שהיה רגיל אליו. בדוגמה שלנו: מי שהיה בוחר ארוחה אחרת לעצמו אינו קובע מה חסר לה. ייתכן שזה בדיוק המאכל שהייתה רגילה אליו לפני שנקלעה למצוקה כספית.

שירלי חלילי אליאס כתבה בדיון כמעט את אותו דבר: "כל עוד אדם מבקש, צריך לעזור אם אפשר. זה אוכל, וזה בסיסי".

איך לנהוג בפעם הבאה כשרואים בקשה דומה?

משהו בסגנון: "אני מיואשת, זקוקה להמבורגר ואחזיר לכם את הכסף". ההמלצות כאן מבוססות על המחקר, וחלק גדול מהן כבר נכתב בדיון בקבוצה.

ראשית, אל תעזרו אם הכסף נחוץ לכם. כפי שכתבה הילית ורדין מספייר: "אם החלטתי לעזור, אני לוקחת בחשבון שאולי הכסף לא יחזור אליי". בשום מצב, אל תגיבו תגובה שלא הייתם רושמים לבן משפחה אהוב. סימה בן שימול כתבה: "מי שמגיב בתוקפנות וברוע לא מבין שהתפקידים יכולים להתחלף במאית השנייה". אם אתם לא סומכים על הבקשה, רצוי לדווח לנו ופשוט לדלג לפוסט הבא. שרון מיכאלי שיתפה במה שאמא שלה לימדה אותה בתבונה: "אם לא אוכל לעזור במשהו, עדיף לא להזיק".

לסיכום

1. נתקלתם בפוסט עם בקשה לאוכל: אין צורך לחקור או חס וחלילה להסתכן בתגובה שיכולה להשפיל. אפשר בלב שלם להעביר אוכל. אם בפרטי זה עובר לבקשה של כסף, מדווחים, עוצרים ובודקים.
2. בקשה לכסף לשם רכישה של אוכל, ביגוד או משהו אחר ממשי: מציעים חלופה, כמו שובר לרשת מזון או קנייה ישירה של ביגוד. סירוב עקבי לחלופות הוא הדגל האדום (נזכיר כי בספייר בכל מקרה נאסר לבקש כסף, לא בפוסט ולא בהודעה פרטית. ההמלצה פה כללית לאלו שנתקלים בפוסטים ברחבי הרשת ומעוניינים לעזור).
3. "תתן לי ואחזיר לך": נותנים רק מה שאפשר לוותר עליו, לא ניתן לדעת אם תקבלו החזר.
4. מבקשת עזרה מטופחת, כמו גם בקשה שמצטיירת כפינוק: אינה כשלעצמה מהווה שיקול ולא סימן רע. אם רציתם לעזור, עזרו. אם התעורר אצלכם ספק, זה טבעי ובסדר לגמרי, בדקו עוד קצת (אפשר להיעזר בנו), אבל המלצתנו חד משמעית: אל תפסלו על הסף, במיוחד בענייני אוכל.
5. לא מתאים לכם? ממשיכים הלאה בשקט. חשד אפשר לדווח למנהלי הקבוצה בפרטי. אם אתם לא יכולים לסייע בעצמכם אבל מזדהים עם הצורך, אפשר לרשום תגובה טובה ותומכת או לשתף את הפוסט.
6. מרגישים שהמבקש בפוסט שרוי במצוקה נפשית? מומלץ להיות קשובים, לנסות לפתח שיחה בעדינות וברגישות (לא לחדור לפרטיות!) ופשוט להקשיב, להכיל, לתת תחושה טובה. אפשר לצרף לאוכל כמה מילים חמות בתוספת המלצה מכובדת וידידותית לשקול לפנות לגורמים מוסמכים לסיוע: ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, 1201, כל שעות היממה. מוקד משרד הרווחה: 118.

תודה לחברי הקהילה שהגיבו, תרמו תובנות והציעו עזרה.

אנשים בודדים שרוצים לשבת לארוחה, או קפה מול מתנדב/ת, ומתנדבים ומשפחות שמוכנות לארח אנשים שחשים בדידות, מוזמנים לפנות אלינו ולהצטרף למיזם "משפחה מארחת" ו"קפה מחבק": kerenpedantim@gmail.com.