מה עובר לכם בראש כשאתם רואים ילד עם רצועה ברחוב? יש מי שמצקצק, יש מי שנועץ מבט, ויש מי ששולף טלפון ומצלם. אבל מאחורי רצועה כזאת מסתתרת לפעמים שאלה אחרת, שלא נותנת להורים לישון בלילה: למה ילדים אוטיסטים בורחים, ומה קורה כשהם מצליחים.
ומה שקורה הוא שילד שבורח יכול להגיע בתוך דקות לכביש שליד הבית, או לבריכה של השכן. בארצות הברית לבדה, כמעט שני אוטיסטים בכל שבוע בורחים ולא חוזרים בחיים. רובם ילדים קטנים.
בחיפה, ביום שני 9 בנובמבר 2026, מישהי באמת שלפה טלפון. עוברת אורח בשכונת כרמל צרפתי ראתה אישה מבוגרת מובילה ילדה קטנה, והילדה מתקדמת על ארבע עם רצועה שמחוברת אליה. היא צילמה והתקשרה למשטרה, כך סיפרו באתר שווים. הסרטון רץ ברשתות החברתיות, ועוד באותו ערב נעצרה אמא של הילדה, שהיא על הרצף האוטיסטי, בחשד להתעללות. האמא ישבה לילה שלם במעצר, בגלל סרטון שהיא בכלל לא מופיעה בו.
למחרת התברר בבית המשפט שהאישה שבסרטון היא לא האמא אלא קרובת משפחה, ושההסבר שהאמא נתנה לחוקרים לא נבדק. השופט כתב שהיחידה החוקרת ״לא מצאה לנכון לבצע פעולת חקירה בסיסית״, והורה לשחרר אותה מיד. לפי עורך הדין של האם, קרובת המשפחה והילדה בכלל שיחקו במשחק דמיון, והילדה ביקשה לגלם את הכלבה שלה.
הסרטון עורר הרבה כעס מצד צופים, אבל עוד יותר מצד הורים לילדים אוטיסטים, שכעסו על התגובות השיפוטיות של אנשים שלא מבינים עם מה הם מתמודדים ביום יום. כי גם אם בחיפה זה היה רק משחק, כמו שאומר עורך הדין, יש משפחות שבשבילן השאלה איך לא לאבד את הילד ברחוב היא שאלה של כל יום.
אחת מהן היא המשפחה של אלה, מתנדבת בעמותת קרן פדנטים (ספייר) ואמא לג׳וני, ילד אוטיסט מקסים ומאוד לא צפוי, שיכול בשבריר שנייה להיעלם ולברוח לכביש. ״יש איירטאג ורתמות ועדיין ג׳וני הוא הודיני,״ היא מספרת. ״הוא מוריד נעליים בכל מקום ויצליח להשתחרר מכל קשר.״ הודיני, למי שלא מכיר, היה קוסם שהתפרסם בכך שידע להשתחרר מאזיקים, משרשראות וממנעולים.
מתנדב שלנו שמכיר את ג׳וני, והקשיב לכאב של אלה ולאתגרים הבלתי ייאמנים שכרוכים בלשמור עליו ללא הפסקה ולגדל אותו, גרם לנו לרצות להבין יותר את ההתמודדות של הורים לילדים אוטיסטים, את הסכנות ואת הנטייה לברוח. בספייר אנחנו לא מומחים לאוטיזם, אז קראנו מחקרים, הנחיות של בתי חולים ודברים שכותבים אוטיסטים בוגרים, וריכזנו כאן את מה שמצאנו, כדי שאולי בפעם הבאה התגובות על סרטונים של ילדים כאלה יהיו פחות כואבות להורים.
למה ילדים אוטיסטים בורחים?
בדרך כלל כי משהו מושך אותם, או כי משהו קשה להם והם רוצים להתרחק ממנו. בסקר אמריקאי של הורים ל-1,218 ילדים על הרצף האוטיסטי שאלו הורים שהילד שלהם ברח למה לדעתם הוא עושה את זה. יותר מחצי ענו שהוא פשוט נהנה לרוץ ולחקור. בערך שליש אמרו שהוא מנסה להגיע למקום שהוא אוהב, שליש שהוא בורח ממצב שמלחיץ אותו, ושליש שהוא בורח מרעש או מגירוי אחר שקשה לו.
כדי להבין את זה צריך לראות את הרחוב דרך העיניים של ילד כזה. תחשבו על קניון ביום שישי בצהריים: מוזיקה מהרמקולים, אורות, אנשים שנדחפים. לילד שהרעש הזה כואב לו, הדלת החוצה היא הדבר הכי הגיוני בעולם. ״רועש לי כאן״ או ״אני רוצה לנדנדה״ הם משפטים שלא כל ילד יכול להגיד, וילד שלא מצליח להסביר מה מפריע לו לפעמים פשוט קם והולך. וילד שנמשך למים רואה מזרקה או בריכה והולך אליה, בלי לעצור לחשוב אם היא עמוקה.
בערכה שהכינה אלו״ט לכוחות ההצלה כתוב שאצל אנשים עם אוטיזם תחושת הפחד יכולה להיות פחותה, ושהם נמשכים למים ולכבישים סואנים, וגם לרכבות ולאתרי בנייה. בשירותי הבריאות ויטינגטון בלונדון, חלק משירות הבריאות הבריטי, מסבירים שיציאה מהבית יכולה להציף ילדים אוטיסטים בגלל חרדה, רגישות חושית, פחות מודעות לסכנה וצורך בשגרה צפויה. וזה קורה מכל מקום: שלושה מכל ארבעה הורים סיפרו על בריחה מבית, שלהם או של אחרים, ורבים גם על בריחה מחנות, מהכיתה או מבית הספר.
לכן רופאים מסתכלים על בריחה אחרת ממי שרואה אותה מהצד. במרכז הרפואי קליבלנד קליניק כותבים להורים לא להעניש את הילד על בריחה, ובאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצים קודם כל להבין מה מפעיל אותה. מי שרואה ברחוב ילד רץ לכביש והורה רודף אחריו רואה כמה שניות מתוך סיפור ארוך.
כמה ילדים אוטיסטים בורחים?
כמעט כל ילד שני, לפי ההורים. אם תעמדו בגן שעשועים ליד עשרה ילדים אוטיסטים, כמעט חמישה מהם כבר ניסו לברוח לפחות פעם אחת, ושניים או שלושה נעלמו לזמן ארוך מספיק כדי להדאיג. המספרים המדויקים בסקר האמריקאי של ההורים: 49% ו-26%.
החוקרים שאלו גם על האחים והאחיות של אותם ילדים, שאינם על הרצף, וההבדל גדול. אצל האחים זה כמעט נעלם עם הגיל: בגיל 8 עד 11 ברח רק אחד מכל מאה. אצל הילדים האוטיסטים, באותו גיל, עדיין ברח יותר מאחד מכל ארבעה.
סקירה מ-2026 שאיחדה שמונה מחקרים עם יותר מ-5,500 ילדים הגיעה למספר דומה. וחשוב לזכור שלא כל ילד על הרצף בורח, והרבה ילדים אוטיסטים לא בורחים אף פעם. לפי הסקירה הסיכון גבוה יותר אצל ילדים שלא מזהים סכנה, ואצל ילדים שיש להם גם הפרעת קשב או חרדה.
בישראל הוכרו נכון ל-2023 כ-68 אלף אנשים על הרצף האוטיסטי, ויותר משמונה מכל עשרה מהם ילדים ובני נוער. כמה מהם בורחים? מחקר ישראלי שבדק את זה לא מצאנו, ולכן רוב המספרים כאן מארצות הברית.
למה בריחה של ילד אוטיסט מסוכנת כל כך?
כי ילד שבורח יכול להגיע למים או לכביש בלי לזהות את הסכנה. וזה קורה גם בבתים עם שלושה מנעולים.
בבית של מת׳יו, ילד בן 9 מווירג׳יניה, היו שלושה מנעולים: מנעול אלקטרוני, מנעול לחצן ומנעול מכני על השער. מת׳יו היה אוטיסט ולא דיבר, והוא כבר ברח מהבית בעבר. בלילה אחד באפריל 2026 הוא עבר את שלושת המנעולים, יצא החוצה ורץ לכביש. מכונית פגעה בו והוא מת בבית החולים. אבא שלו סיפר אחר כך על שלושת המנעולים, ואמר שהוא לא מאשים את הנהג.
וזה קרה גם אצלנו. באפריל 2019 היה אבא מנהריה עם שלושת ילדיו בגן שעשועים ליד הים, קרוב לבית. האחות הייתה הראשונה ששמה לב שאחיה בן ה-6, ילד על הרצף האוטיסטי, נעלם. אחרי כחצי שעה של חיפושים הוא נמצא במים בחוף סמוך, ומת אחרי ניסיונות החייאה.
ולא מדובר בשני מקרים בודדים. ארגון אמריקאי שעוקב אחרי המקרים ספר בשנת 2025 לפחות 96 אוטיסטים שברחו ומתו, כמעט שניים בכל שבוע. שמונה מכל עשרה היו ילדים עד גיל 9. 83 מהם טבעו, ו-9 נפגעו מרכב. וזו ספירה מינימלית, מארצות הברית בלבד.
המרכז האמריקאי לילדים נעדרים ומנוצלים בדק 1,516 ילדים וצעירים אוטיסטים שדווחו כנעדרים בעשור אחד, וגם שם, ברוב הגדול של מקרי המוות בתאונה, הילד טבע. ולפי ההורים בסקר, מבין הילדים שנעלמו, שניים מכל שלושה כמעט נפגעו בכביש.
לכן כשילד כזה נעלם לא מחכים. מתקשרים מיד למשטרה, 100, ומחפשים קודם כל במים. בערכה של אלו״ט לכוחות ההצלה כתוב לבדוק מיד כל מקור מים בסביבה, גם אם אמרו שהילד לא אוהב מים.
מה ממליצים הרופאים להורים של ילד שבורח?
לשלב כמה אמצעים יחד, כי אף אחד מהם לא מספיק לבד. אלו ההמלצות שחוזרות אצל האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ובקליבלנד קליניק:
- להבין מה גורם לילד לברוח, ולאן הוא הולך בדרך כלל.
- מנעולים טובים, ואזעקה פשוטה שמצפצפת כשדלת נפתחת.
- תג זיהוי עם שם וטלפון, או שם שרשום בבגד, כי לא כל ילד יוכל להגיד למי להתקשר.
- שיעורי שחייה, רצוי גם בבגדים ובנעליים. באקדמיה לרפואת ילדים מזכירים ששיעורי שחייה לבדם לא מונעים טביעה.
- לספר לשכנים ולצוות בגן ובבית הספר, ולתת להם טלפון. אלו״ט מציעה למלא ״כרטיס אישי לשעת חירום״ עם תמונה, אנשי קשר, המקומות שבהם הילד עשוי להימצא, מה הוא אוהב ומה מפריע לו.
- תוכנית חירום משפחתית: מי מחפש איפה, ומי מתקשר מיד למשטרה.
ויש שני אמצעים שעליהם מתווכחים הכי הרבה: רתמה ומכשיר איתור.
למה לא פשוט מחזיקים לו את היד?
כי יש ילדים שמתקשים להחזיק יד לאורך כל הדרך, ולמצבים כאלה יש מוסדות רפואיים שמציעים להורים רתמה או רצועת בטיחות.
מי שהחזיק פעם יד של ילד שהחליט לרוץ יודע כמה מהר היא נשמטת. עכשיו תוסיפו ביד השנייה עגלה עם אח קטן, או שקיות מהסופר. ויש ילדים שהמגע עצמו קשה להם: בערכה של אלו״ט כתוב שאדם עם אוטיזם עשוי להימנע ממגע או להתנגד לו.
לכן בשירותי הבריאות ויטינגטון כותבים להורים: אם הילד לא מצליח להמשיך להחזיק לכם את היד בחוץ, השתמשו ברתמה, או בתיק גב שמחובר ברצועה לפרק היד שלכם. לפי אותו דף, מה שקודם לכל הוא שהילד יהיה בטוח. ובמקביל מלמדים אותו ללכת בבטחה: טיולים קצרים לתרגול, חיזוק מיד כשהוא מצליח, תמונות שמסבירות מה עומד לקרות ואוזניות נגד רעש. גם בקליבלנד קליניק מציעים לשקול רתמת בטיחות או רצועה לפרק היד בביקור במקום חדש, אם הילד נוטה לברוח במקומות שהוא לא מכיר.
זה לא פתרון לכל ילד. אף אחד מהגופים האלה לא ממליץ על רתמה לכל ילד אוטיסט. זה כלי למצבים מסוימים: מקום חדש, רחוב סואן, ילד שנוטה לרוץ. וגם רתמה לא תמיד מחזיקה. לא סתם אלה קוראת לג׳וני הודיני.
אז כשאתם רואים ברחוב ילד גדול עם רתמה, ייתכן מאוד שההורים שלו עושים בדיוק מה שמוסד רפואי הציע להם. מי שחושש באמת לשלומו של ילד צריך לדווח, כי לא כל רצועה היא אמצעי בטיחות. אבל תמונה אחת לא מספיקה כדי לדעת.
יש שבב שאפשר להשתיל לילד כדי לדעת איפה הוא?
לא. לא מצאנו שום שבב מושתל מאושר שמאתר מיקום, לא לילדים ולא לחיות מחמד.
אלה, אמא של ג׳וני, שאלה את זה ברצינות גמורה. ״הווטרינר בשכונה חשב שאני משוגעת כששאלתי אם אפשר להשתיל צ׳יפ לג׳וני,״ היא מספרת. זו שאלה של אמא שכבר ניסתה איירטאג ורתמות, ומחפשת משהו שהבן שלה לא יצליח להוריד.
אבל השבב שמשתילים לכלבים ולחתולים שומר רק מספר זיהוי שקוראים בסורק. הוא לא מכשיר GPS, והוא לא יכול לאתר חיה שהלכה לאיבוד. גם השבבים המושתלים לבני אדם שהסדיר מינהל המזון והתרופות האמריקאי ב-2004 שומרים קוד זיהוי בלבד. מכשיר שמשדר מיקום צריך סוללה, ולכן מכשירי האיתור נמצאים מחוץ לגוף.
מה כן יש:
- שעון GPS עם כרטיס סים. נמכר בישראל בכמה מאות שקלים ועוד תשלום חודשי, לפי בדיקה שעשינו בחנויות ברשת בנובמבר 2026. הוא מראה איפה הילד בזמן אמת, אבל צריך לטעון אותו והילד יכול פשוט להוריד אותו.
- תג איתור קטן, כמו AirTag של אפל. הוא זול יותר, אבל מתגלה רק כשיש בסביבה מכשירים של אפל שקולטים אותו, ואפל עצמה כותבת שלא משתמשים בו למעקב אחרי אנשים.
- מכשיר שננעל לבגד. חברת AngelSense, שהקים אבא ישראלי לילד אוטיסט, מוכרת מכשיר שמתחבר לבגד בסגר שנפתח במפתח מגנטי. זה בדיוק סוג המכשיר שאמא של ג׳וני מחפשת. אבל לפי אתר החברה השירות ניתן בארצות הברית, בקנדה ובבריטניה, ולא מצאנו מכשיר דומה שנמכר עם שירות בישראל.
ולמה כל כך חשוב לה שג׳וני לא יוכל להוריד את המכשיר? ״הוא יוריד, אולי ישחק עם זה חצי שעה ואז יזרוק איפשהו,״ היא אומרת. ״את זה הוא עשה לפני חודש עם השלט של הטלוויזיה. עוד לא מצאתי את השלט, לא רואים טלוויזיה.״
וזה עוזר? בסקר של 1,345 הורים בארצות הברית, כמעט כל מי שהשתמש במכשיר איתור אמר שאיכות החיים שלו השתפרה. מצד שני, בסקירה מ-2026 כתוב שהורים מדרגים את המכשירים שבשוק כסבירים בלבד, בגלל הצורך לטעון אותם ובגלל ילדים שלא מוכנים לענוד אותם. ומכשיר איתור לא מחליף השגחה. ארי נאמן, ממייסדי הרשת לסנגור עצמי של אוטיסטים בארצות הברית, כתב ב-2016 שאין נתונים שמראים שהמכשירים מונעים פציעה או מוות, כי מי שלא יודע לשחות יכול לטבוע בתוך דקות.
ויש גם מחיר. המכשיר יודע כל הזמן איפה הילד, והמידע נשמר אצל חברה. בינואר 2025 דווח שמאגר של AngelSense נשאר חשוף ברשת, עם שמות וכתובות של לקוחות ועם מיקומים ומידע רפואי של האנשים שהמכשיר עוקב אחריהם. החברה מסרה שאין עדות לשימוש לרעה. נאמן ואוטיסטים בוגרים אחרים חוששים שמעקב יפגע בעצמאות של אנשים עם מוגבלות וינוצל לרעה. לדבריו חשוב להבין למה הילד הולך, ולהשקיע באמצעי תקשורת ובלימוד כללי בטיחות. ארגוני הורים שתומכים במכשירים מדברים על הסכנה לחיי הילדים. שני הצדדים דואגים לאותם ילדים.
מה עובר על ההורים?
הם חיים בדריכות שלא נגמרת, והיא עולה לרבים מהם בשינה וביציאות מהבית.
נסו לדמיין יום כזה. אתם מתקלחים עם דלת פתוחה ואוזן אחת בסלון. בלילה אתם שוכבים ומקשיבים אם משהו זז ליד הדלת. על יום ההולדת אצל בני הדודים אתם מוותרים, כי השער שם לא נסגר. ובגן השעשועים, כשההורים האחרים יושבים על הספסל, אתם עומדים כל הזמן בין הילד לבין היציאה.
ויש מחיר שלא רואים מהרחוב. אלה, אמא של ג׳וני, למדה באוניברסיטת תל אביב ובמכון ויצמן, ויש לה שני תארים שניים. ״חלום הדוקטורט שרציתי לעשות התרסק לחלוטין אחרי האבחון של ג׳וני,״ היא מספרת. וכמוה, יש הורים שכל החיים שלהם מתארגנים מחדש סביב ילד אחד שצריך השגחה בכל רגע.
ככה זה נראה במספרים. בסקר האמריקאי ארבעה מכל עשרה הורים לילדים שבורחים סיפרו שהחשש מבריחה לא נותן להם לישון טוב בלילה. שישה מכל עשרה אמרו שבגללו המשפחה נמנעת מפעילויות מחוץ לבית או לא נהנית מהן. וחצי מההורים אמרו שלא קיבלו מאף אחד הדרכה איך להתמודד עם זה.
וזה רק חלק מהעומס שהורים לילדים על הרצף נושאים. ניתוח של 31 מחקרים על הורים כאלה מצא שכשליש מהם מתמודדים עם דיכאון וכשליש עם הפרעת חרדה, וניתוח אחר מצא שהלחץ שהם חיים בו גבוה יותר מאשר אצל הורים לילדים בלי מוגבלות. במחקר מבנגלדש אחת מכל ארבע אמהות לילדים על הרצף סיפרה על מחשבות אובדניות בשנה האחרונה, פי שלושה מאמהות לילדים בלי אוטיזם.
הילדים לא אשמים בזה. מדובר בהורים שמתמודדים עם דריכות, עם מחסור בשינה, עם מעט הדרכה ועם הרגשה שהם לבד. הורה שמרגיש שהעומס כבד מדי לא צריך לחכות. באלו״ט פועל קו תמיכה מהורים להורים, 03-6709094, שמאיישים בשעות הערב הורים ותיקים לילדים עם אוטיזם. ער״ן נותנת עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201, בכל שעות היממה.
מה עושה מבט אחד ברחוב?
הוא מצטרף לכל המבטים שהיו לפניו, ויש משפחות שבגלל המבטים האלה נמנעות לפעמים מלצאת מהבית.
בסקר של יותר מ-7,500 איש בבריטניה, רובם אוטיסטים ובני משפחה שלהם, כמעט תשע מכל עשר משפחות סיפרו שאנשים נועצים מבטים בילד, ושלוש מכל ארבע סיפרו על צקצוקים וקולות של מורת רוח. חצי מהאוטיסטים ומבני המשפחה אמרו שלפעמים הם לא יוצאים מהבית כי הם חוששים מהתגובות, ושבעה מכל עשרה בני משפחה אמרו שהם מרגישים מבודדים.
אלה מכירה את זה מקרוב. ״הכי מרגיז אותי זה אנשים שאומרים לי, אחרי שאני אומרת שהוא אוטיסט, 'אבל הוא לא נראה',״ היא מספרת. ועל הסרטון מחיפה היא כתבה: ״רחמיי על האמא. זו הסיבה שעדיף שלא אלך עם רצועה עם ג׳וני.״
תחשבו מה המשפט הזה אומר. אמא מעדיפה לוותר על משהו שיכול לשמור על הילד שלה, כדי שלא יקרה לה מה שקרה לאמא מחיפה.
ויש לזה מחיר. במחקר על 645 הורים בסין, הורים שהרגישו שמפלים אותם בגלל הילד דיווחו על מצוקה קשה יותר, עד כדי מחשבות אובדניות, ורוב הקשר עבר דרך ההרגשה שהם לבד מול כולם.
מבט הוא לא תמיד רוע. ילד גדול עם רתמה, או ילד שצורח על המדרכה, הם מראה לא מוכר, ואנשים מסתכלים על מה שלא מוכר להם. גם עוברת האורח מחיפה עשתה מה שאזרח צריך לעשות כשהוא חושש לילדה: היא התקשרה למשטרה. אבל הסרטון התגלגל מקבוצה לקבוצה, ואמא שלא הייתה בו ישבה לילה במעצר.
לכן לפני שמשתפים סרטון של ילד, עוצרים רגע. סרטון מראה כמה שניות. הוא לא מספר מה קרה לפני, מי האנשים ומה הם אמרו זה לזה. ואת הילד שמופיע בו כבר אי אפשר להוציא מהרשת.
ראיתם ילד לבד ברחוב, או מראה שהדאיג אתכם. מה עושים?
נשארים קרוב ומתקשרים למשטרה, 100. ילד שהולך לבד ליד כביש או ליד מים ולא עונה כשפונים אליו יכול להיות ילד שברח, ולכן לא מחכים.
הערכה של אלו״ט נכתבה לשוטרים ולמחלצים, אבל היא טובה לכל אחד:
- מדברים בשקט ובקול רגיל, בלי לצעוק.
- יורדים לגובה העיניים, בלי להתקרב יותר מדי ובלי לדרוש שיסתכל עליכם.
- אומרים משפטים קצרים ופשוטים. ייתכן שהוא לא מבין כל מה שאומרים לו, וייתכן שלא יענה.
- לא מחזיקים בכוח, אלא אם יש סכנה מיידית כמו כביש או מים.
- מחפשים צמיד, תג או כרטיס עם טלפון.
- אומרים לו שעוזרים לו למצוא את אמא ואבא, ונשארים איתו עד שמגיעה עזרה.
ומה אם ראיתם משהו אחר? הורה שמחזיק ילד חזק, ילד עם רתמה, ילד שנשכב על המדרכה וצורח. אנחנו מציעים לשאול את ההורה שאלה אחת: ״אפשר לעזור?״. לפעמים התשובה תהיה ״לא, תודה״, ולפעמים יבקשו מכם להחזיק רגע את העגלה. ואם אתם חוששים באמת שפוגעים בילד, מתקשרים למשטרה. את הסרטון, אם צילמתם, נותנים לה ולא לקבוצה.
איך עוזרים למשפחה של ילד אוטיסט?
מציעים משהו קטן ומסוים, בלי לחכות שיבקשו. למשל:
- לבוא לשעה ולהיות עוד מבוגר בבית, כדי שאמא או אבא יתקלחו, יישנו או יסדרו משהו. להשגיח לבד על ילד שבורח מתאים רק למי שמכיר אותו היטב, ורק כשההורים מבקשים.
- להיות עוד זוג עיניים בגן השעשועים או בדרך לבית הספר.
- להזמין אותם בכל זאת, ולשאול מה צריך כדי שיהיה להם נוח לבוא. אולי לסגור את השער, אולי פינה שקטה.
- להיות השכן שמכיר את הילד בשמו, ושיש לו את הטלפון של ההורים.
יש גם עזרה מהמדינה, ולא כל משפחה יודעת עליה. ילדים שהוכרו במשרד הרווחה וגרים בבית יכולים לקבל, דרך המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, סומך לכמה שעות אחר הצהריים או מקום במועדונית, וגם נופשון וקייטנות. אחד השיקולים בקביעת שעות הסומך הוא עד כמה הילד מסכן את עצמו ואת סביבתו. באלו״ט פועל קו לסיוע במיצוי זכויות, *5922.
ואלה מוסיפה משאלה משלה: ״הלוואי שיותר נוער יתנדב עם ילדים כאלה, וילמד להכיר אותם.״ מי שרוצה להתנדב עם הילדים עצמם יכול לפנות לאלו״ט, שהקייטנות שלה פועלות עם מתנדבים ומתנדבות.
ומה אנחנו יכולים לתת? צריך לומר ביושר: לספייר אין מיזם שמיועד למשפחות של ילדים אוטיסטים, ואין באפשרותנו לסייע לכל פנייה. מה שיש לנו פתוח לכל משפחה שעוברת תקופה קשה: עזרה במזון, אוכל ביתי שמבשלת משפחה מתנדבת, מחשב מחודש, ושעה של קפה ושיחה למי שמרגיש לבד. מבקשים בדיסקרטיות בטופס בקשת העזרה. ומי שרוצה לתת מהזמן שלו מוזמן להתנדב איתנו.
האמא מחיפה חזרה הביתה אחרי לילה במעצר. אלה עדיין מחפשת מכשיר שג׳וני לא יצליח להוריד. ואתם, בפעם הבאה שתראו ילד עם רצועה ברחוב, כבר יודעים מה יכול להיות בצד השני שלה: אמא שלא ישנה בלילה, וילד שהיא רוצה להחזיר הביתה בשלום.
תודה לאלה ששיתפה אותנו ❤️ ואם גם אתם מכירים את ההתמודדות הזאת מקרוב, נשמח שתספרו לנו בקבוצת ספייר: מה הייתם רוצים שאנשים יבינו לפני שהם מגיבים?
מקורות
מחקרים
- Anderson et al. (2012). Occurrence and family impact of elopement in children with autism spectrum disorders. Pediatrics, 130(5). PMC4524545
- Lai et al. (2026). Prevalence and risk factors of elopement behavior in children and adolescents with autism spectrum disorder: a systematic review and meta-analysis. Frontiers in Pediatrics, 14. doi.org/
10.3389/ fped.2026.1957224 - McLaughlin, Rapoport, Keim & Adesman (2020). Wandering by children with autism spectrum disorders: impact of electronic tracking devices on elopement behavior and quality of life. Journal of Developmental & Behavioral Pediatrics, 41(7). doi.org/
10.1097/ DBP.0000000000000817 - הנתונים הראשונים מהמחקר הזה הוצגו בכנס רפואי במאי 2017: הודעה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים.
- Schnabel et al. (2020). Psychopathology in parents of children with autism spectrum disorder. Autism, 24(1). doi.org/
10.1177/ 1362361319844636 - Hayes & Watson (2013). The impact of parenting stress: a meta-analysis. Journal of Autism and Developmental Disorders, 43(3). doi.org/
10.1007/ s10803-012-1604-y - Jahan et al. (2020). Letter to the editor. Asian Journal of Psychiatry. core.ac.uk/
download/ 287592154.pdf - Wang et al. (2024). BMC Psychiatry, 24, 784. doi.org/
10.1186/ s12888-024-06252-7
נתונים של ארגונים ושל המדינה
- המרכז האמריקאי לילדים נעדרים ומנוצלים, 2021: Missing Children on the Autism Spectrum, 2011-2020
- המועצה האמריקאית לבטיחות של אוטיסטים, פברואר 2026: 2025 Review: Autism-Related Elopement Fatalities in the United States
- האגודה הלאומית לאוטיזם בבריטניה, 2016, דוח קמפיין: Too Much Information
- נתוני הלמ״ס על אנשים על הרצף האוטיסטי, כפי שדווחו ב״ישראל היום״, 31 במרץ 2025.
הנחיות של גופים מקצועיים
- שירותי הבריאות ויטינגטון בלונדון, שירות הטיפול בילדים, עודכן בספטמבר 2025: Safe Walking
- קליבלנד קליניק, אוקטובר 2024: Autism and Elopement
- האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, עודכן במרץ 2023: Autism Wandering Tips
- אלו״ט: ערכת כלים לכוחות ההצלה והביטחון, מדריך לחיפוש נעדרים עם אוטיזם. תרגום והתאמה לעברית של ערכה אמריקאית מ-2017, באתר אלו״ט מ-2019.
- מינהל המזון והתרופות האמריקאי, 2004: הנחיה על שבבי זיהוי מושתלים.
- האיגוד האמריקאי לרפואה וטרינרית: שאלות ותשובות על שבבים לחיות מחמד.
זכויות ושירותים בישראל
- כל זכות: שירותים בקהילה לילדים אוטיסטים, מטפח אישי (סומך).
- אלו״ט: אלו״ט למשפחה, קייטנות.
- ער״ן, עזרה ראשונה נפשית, באתר כל זכות.
דיווחים בתקשורת
- חיפה, נובמבר 2026: ynet, וואלה, מעריב, שווים (המעצר, השחרור).
- נהריה, אפריל 2019: וואלה.
- וירג׳יניה, אפריל 2026: הודעת משטרת מחוז פרינס ויליאם, וכתבה של PEOPLE שהתפרסמה גם ב-Yahoo.
- הדיווח באתר TechCrunch על חשיפת המידע של AngelSense, 30 בינואר 2025.
מאמר עמדה
- מאמר של ארי נאמן באתר Vox, 17 בדצמבר 2016.
עדות אישית ופרסום מסחרי
- הדברים של אלה נמסרו לנו ממנה, בתיקון קל של כתיב ופיסוק. מה שכתבנו על המתנדב נמסר לנו ממנו.
- פרסומים של יצרנים: אתר AngelSense (מדינות השירות, אביזרי הלבישה) ואתר Apple (על AirTag, דף התמיכה).
- על המייסד של AngelSense: כתבה באתר ISRAEL21c.
עודכן לאחרונה: 17 בנובמבר 2026
מה עושה התרומה שלכם?
בספייר אין עובדים בשכר, וכל הפעילות נעשית בהתנדבות. אפשר לתרום כמה שתרצו, ולשמח כמה אנשים שתוכלו. כבר מ-180 ₪ אתם שותפים בסל מזון למשפחה שמתקשה לסגור את החודש, ואת ההפרש אנחנו משלימים.
התרומות מוכרות לזיכוי מס לפי סעיף 46.
שאלות נפוצות על ילדים אוטיסטים שבורחים
למה ילדים אוטיסטים בורחים?
בדרך כלל כי משהו מושך אותם או כי משהו קשה להם. בסקר של הורים בארצות הברית הסיבות הנפוצות היו הנאה מריצה ומחקירה, רצון להגיע למקום אהוב, בריחה ממצב מלחיץ ובריחה מרעש או מגירוי חזק. ילד שמתקשה לדבר לא יכול להסביר מה הוא רוצה, אז הוא פשוט הולך.
כמה נפוצה בריחה אצל ילדים אוטיסטים?
בסקר של הורים ל-1,218 ילדים על הרצף בארצות הברית, 49% סיפרו שהילד ניסה לברוח לפחות פעם אחת אחרי גיל 4. סקירה מ-2026 של שמונה מחקרים הגיעה ל-46%. אלה דיווחים של הורים, רובם מארצות הברית, ונתון מישראל לא מצאנו. הרבה ילדים על הרצף לא בורחים בכלל.
האם רופאים ממליצים על רתמה או על רצועת בטיחות לילד אוטיסט?
לא לכל ילד. שירותי הבריאות ויטינגטון בלונדון כותבים להורים להשתמש ברתמה אם הילד לא מצליח להחזיק יד בחוץ. קליבלנד קליניק מציע לשקול רתמה או רצועה לפרק היד במקומות חדשים, לילד שנוטה לברוח. בדף ההמלצות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים אין אזכור לרתמה, ולא מצאנו מחקר שבדק אם היא מונעת פגיעות.
יש שבב GPS שאפשר להשתיל לילד?
לא מצאנו שבב כזה. שבב מושתל, כמו של חיות מחמד, שומר רק מספר זיהוי שקוראים בסורק, והוא לא משדר מיקום. מכשירי האיתור הקיימים הם חיצוניים: שעון GPS עם כרטיס סים, תג איתור קטן או מכשיר שננעל לבגד. לכל אחד מהם יש מגבלות של טעינה, קליטה ופרטיות, ואף אחד מהם לא מחליף השגחה.
מה עושים כשרואים ילד לבד ברחוב שלא עונה?
נשארים קרוב ומתקשרים למשטרה, 100. מדברים בשקט ובמשפטים קצרים, יורדים לגובה העיניים ולא מחזיקים בכוח, אלא אם יש סכנה מיידית כמו כביש או מים. מחפשים צמיד או תג עם טלפון, ואומרים לילד שעוזרים לו למצוא את אמא ואבא. כך כתוב גם בערכה שהכינה אלו״ט לכוחות ההצלה.
לאן הורים לילד אוטיסט יכולים לפנות לעזרה?
למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, שדרכה מקבלים סומך או מועדונית, וגם נופשון, לילדים שהוכרו במשרד הרווחה. באלו״ט יש קו למיצוי זכויות, *5922, וקו תמיכה מהורים להורים, 03-6709094. משפחה שעוברת תקופה קשה יכולה גם לפנות אלינו בטופס בקשת העזרה. חשוב לדעת שאין באפשרותנו לסייע לכל פנייה.
איך אפשר לעזור למשפחות כאלה, ולספייר?
למשפחה שאתם מכירים אפשר להציע לבוא לשעה ולהיות עוד מבוגר בבית, או עוד זוג עיניים בגן השעשועים. אפשר להתנדב באלו״ט או אצלנו. ואפשר לתרום לספייר כל סכום בעמוד התרומות: כבר מ-180 ₪ אתם שותפים בסל מזון למשפחה שמתקשה לסגור את החודש, ואת ההפרש אנחנו משלימים. התרומה מוכרת לזיכוי מס לפי סעיף 46.






















































